הכרעת דין בתיק ת"פ 2115/06

פתח דבר

1.         לפני כתב אישום בו מייחסת המאשימה למר עומר (בן אעמר) קראעין (להלן: "הנאשם") שתי עבירות: הראשונה - שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "החוק"), והשנייה - איומים, לפי סעיף 192 לחוק. יוער כבר עתה, כי לאור הערות בית המשפט במהלך הסיכומים, נמחק האישום שיוחס לנאשם בעניין איומים.

רקע עובדתי

2.         כתב האישום מגולל פרשה שאירעה ביום 10.7.06, ראשיתה - בסמוך לשעה 1:30 (לפנות בוקר), באתר בנייה של חברת בני כהן נכסים בע"מ (להלן: "החברה"), הנמצא ברחוב שח"ל בשכונת "גבעת מרדכי" בירושלים, או אז בוצע במקום השוד נשוא כתב האישום; סופה - בשעה 14:40 לערך, באותו היום, עת נתפס שלל השוד בתוך מכולה הממוקמת בסמוך לבית הנאשם. נסיבות ביצוע השוד מתוארות בכתב האישום באופן הבא: במועד ובשעה הנקובים לעיל נכנסו הנאשם ושלושה אחרים, בצוותא, לתוך מכולה בה שהה השומר של אתר הבנייה (חאמד אבו רמילה; להלן: "המתלונן"), שעה שפניהם מכוסות בגרבי ניילון, בעודם מצוידים בטוריות, מקוש ומקלות. בשלב זה כפתו הנאשם ושותפיו את המתלונן באמצעות סרט דביק, הושיבוהו כשפניו מופנות לעבר הקיר, תוך שהזהירוהו לבל יביט בהם, ינוע או יצעק. הנאשם ושותפיו איימו על המתלונן באמצעות טוריה וחפץ נוסף, כי במידה ולא יישמע להזהרתם הנ"ל - יהרגוהו. לאחר מכן, נטלו הנאשם ושותפיו את מפתחות משרדי החברה, הכלים והשער של האתר, והמשיכו בזממם. שלל הביזה הסתכם בין השאר, בכלי העבודה שלהלן - שני גנרטורים, כבל הנעה לרכב, פטישים, רתכת, מסור ועוד. כאמור, בסופו של יום, בחלוף אך כחצי יממה מאז בוצע השוד, נתפסו כלי העבודה הללו במכולה בסמוך לבית הנאשם. 

תשובת הנאשם לכתב האישום

3.         הנאשם כפר כאמור במיוחס לו בכתב האישום, אך הודה בהחזקת הרכוש הגנוב שנשדד מהמתלונן. טענת הנאשם בהקשר זה הנה, כי מספר שעות לאחר ביצוע השוד הוא רכש את הציוד הגנוב מפלוני שאת פרטיו מסר למשטרה (פרוט' מיום 3.9.06, עמ' 2). 

טרם סקירת הראיות

4.         בישיבת ההקראה הראשונה (לפני כב' השופטת מ' שידלובסקי; במסגרת תורנות), ביום 20.7.06, כפר הנאשם בעובדות כתב האישום. לאחר העברת התיק לטיפולי נערכה לנאשם הקראה נוספת, וגם אז כפר הנאשם במיוחס לו. במסגרת הדיון לפי סעיף 144 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982, הצהיר בא כוח הנאשם, כי הנו מוותר על העדת מרבית מעדי התביעה, זאת - למעט עדי התביעה מס' 6 (רס"ר דן טרוגן) ו-8 (נציג חברת סלקום). יוער, כי לאחר עריכת שתי ההקראות הללו נתבקש בית המשפט לתקן כתב האישום, באופן שתושמט הימנו המילה "סכין" כאחד מאותם כלים ששימשו את הנאשם ושותפיו במהלך ביצוע השוד. משהסכים לכך בא-כוח הנאשם, נעתר בית המשפט לבקשה וכתב האישום תוקן בהתאם. אטעים, כי נוכח התפתחות בלתי צפויה שאירעה במהלך שמיעת הסיכומים מטעם בא כוח הנאשם, שתפורט בהרחבה בהמשך, תסוקרנה הראיות בתיק לאורך ציר יריעת המחלוקת.

מבט על על הראיות

5.         תוך שמיעת עדויות המאשימה הוגשו מספר מוצגים מטעמה - הודעת המתלונן חאמד אבו רמילה, יליד 1949, עובד חברת האבטחה ששמר באתר הבנייה במועד קרות השוד, מיום 10.7.06 (ת/1); פלטי שיחות יוצאות שהופקו ביחס למספרי הטלפון הסלולאריים של הנאשם ואביו (2287825-052, בבעלות הנאשם - ת/2; וכן 2389399-052, בבעלות אבי הנאשם - ת/3. בהקשר זה העיד מר אמיר טוויד, מהנדס רדיו בחברת התקשורת "סלקום" מזה כעשר שנים; ובנוסף - מזכר שערך רס"ר טרודן דן, חוקר במחלקת פשעים במרחב מוריה מזה שש שנים, באשר לניסיונות איתור של חשוד במכירת הציוד הגנוב לנאשם, מהלך שנסמך על דברי הנאשם עצמו בחקירתו במשטרה, ושלא הניב כל תוצאה (מזכר מיום 12.7.06; ת/4). באמצעות עד זה אף הוגש מסמך המעיד על שעת ההתקשרות של המתלונן למשטרה - 3:10 לפנות בוקר (נ/1).

            מעבר למוצגים שהוגשו באמצעות העדים האמורים הגישה המאשימה סדרת מוצגים נוספים בהסכמה, כלהלן: דו"ח פעולה מיום 10.7.06, שנערך לאחר תפיסת הציוד הגנוב (ת/5); זיכרון דברים מיום 10.7.06, לפיו הודה הנאשם כי הציוד שנתפס בחזקתו אכן נתון לבעלותו וכי רכשו מפלוני העונה לשם מוחמד (ת/6); אמרות הנאשם במשטרה מיום 10.7.06 ומיום 13.7.06
(ת/7, ת/8 - בהתאמה); הודעתו של המתלונן עופר כהן במשטרה, רשימת הציוד הגנוב שערך, ומזכר שכתב בעניין עלות הפריטים שנבזזו (הלה שימש כאחראי על המחסן הימנו נגנב הציוד;
ת/9, ת/9א, ת/10 - בהתאמה); וכן - מזכרים אודות ניסיונות איתור של מוכר הציוד הגנוב לנאשם (ת/11, ת/12, ת/12א). מטעם ההגנה העיד הנאשם עצמו.

ראיות המאשימה

6.         במהלך חקירת הפרשה נגבתה מהמתלונןחאמד אבו רמילה (הוא כאמור המאבטח באתר הבנייה בו בוצע השוד) הודעה במשטרה, וזו הוגשה לבית המשפט חלף חקירה ראשית (ת/1). והנה, על פי האמור בהודעתו, בשעה 1:30 לערך, במסגרת עבודתו כמאבטח, היה ישוב על מזרון במכולה שהוצבה באתר הבנייה, אז שמע לפתע רעש בסמוך למקום הימצאו. משכך, יצא מן המכולה, ערך סיור במקום, ומשלא זיהה שום תנועה חשודה שב למכולה. בחלוף כרבע שעה חדרו פתאום למכולה ארבעה אנשים רעולי פנים (רעלתם - חומה; עמ' 3, ש' 70), שאחזו בטוריות, מקוש, סכין ומקלות. שניים מהם ישבו על המתלונן, בעוד שהשניים האחרים קשרוהו באמצעות סרט שחור רחב ודביק, עשוי פלסטיק, שלופף סביב ידיו ורגליו, ואף שימש לכיסוי פיו (עמ' 1 ש' 8). אחד מן הארבעה נותר לשמור על המתלונן, שפניו הופנו לעבר הקיר לא טרם הוזהר שלא להביט עליהם, עת השלושה האחרים נטלו את מפתחות המשרדים, כלי העבודה הכבדים, והשער של אתר הבנייה. הארבעה שהו במקום בין מחצית לשלושת רבעי השעה, שהות בה ניסה המתלונן להיחלץ מאמצעי הכפייה שהושתו עליו (עמ' 1, ש' 10). משהצליח, לא מבלי שנפצע באורח קל עקב נפילתו ארצה, חייג מייד למשטרה והמתין לבוא הניידת (נ/1; שעת ההתקשרות למשטרה - 3:10). בנוסף התקשר לבעלים של אתר הבנייה ועדכן אותו ביחס להשתלשלות האירועים, ורק לאחר הגיעו לשטח נתבשר בדבר מהות הגזלה  (עמ' 1, ש' 15). המתלונן הוסיף בהודעתו, כי אינו יודע כיצד הגיעו ארבעת רעולי הפנים לאתר הבנייה, אך שמע מנוע דיזל מונע שעה שהיה כפות. המתלונן העריך בהודעתו, כי המרחק בין המכולה בה נכפת לבין מקום הימצאות כלי העבודה שנגנבו היה כ-50 מטר, תוך שהטעים כי לא זיהה את קולם של מי מארבעת רעולי הפנים (עמ' 2, ש' 27). זאת ועוד, למצער שניים ממבצעי השוד שוחחו בערבית, הם הללו שנמצאו בתוך המכולה. בנוסף, איימו עליו בסכין ובטורייה, כי אם יזוז ממקומו או יצעק, יהרגוהו. ודוק, את הסכין - ראה בעינו (עמ' 3 ש' 72). בגדר השלמת החקירה הראשית, העיד המתלונן כי אינו נוהג לענוד שעון בעבודה (פרוט' מיום 20.9.06, עמ' 6).    

במהלך החקירה הנגדית, חידד המתלונן והעיד כי את השעון שברשותו נהג להסיר מידו עם שובו מסיור באתר הבנייה למכולה. בנוסף הדגיש, כי משעזב מי שהופקד על השמירה עליו את המכולה, ניסה לקום ממקומו אך נפל ארצה (שם). עוד עומת עם הסתירה שנתגלתה בגרסתו, שעה שבמשטרה סיפר לחוקריו כי את אותו רעש מחוץ למכולה שמע אך לאחר שערך סיור באתר הבנייה, בעוד שבבית המשפט העיד כי את הסיור הנ"ל ביצע לאחר אפיזודת הרעש ולא לפניה. לתמיהת בא כוח הנאשם בעניין השיב, כי מעת הגעתו לעבודה מנהגו הוא לערוך סיורים בתדירות גבוהה, ובכל אופן - הרעש נשמע לאחר שנח על משכבו במכולה (עמ' 7 לפרוט').     

7.         לצורך עדותו הוצגו בפני מר אמיר טוויד, הוא כזכור נציג חברת "סלקום", פלטי שיחות יוצאות ממכשירי טלפון סלולאריים של הנאשם (2287825-052 - ת/2) ואביו (2389399-052 -
ת/3), מיום 10.7.06 - הוא, כאמור, תאריך התרחשות הפרשה. והנה, פלט השיחות הרלבנטי למספר הראשון כולל בחובו שש שיחות שהתנהלו מהשעה 00:30 ועד השעה 03:45, כאשר השיחות הראשונה והשלישית נערכו באמצעות האתר הסלולארי המצוי במכללת "בזק", השיחה השנייה - בסיוע האתר הנמצא במלון "שלום", ובכל אופן - שלושתן נסמכו על שתי אנטנות סמוכות באזור גבעת מרדכי (הוא איזור ביצוע השוד - צ'ס'). שלוש השיחות האחרונות בוצעו באמצעות אתרים סלולאריים במזרח ירושלים, שמיקומם - באבו טור, מלון "הר ציון" וראס אל עמוד. במהלך חקירה נגדית אישר מר טוויד, כי ככל הנראה ניתן להפיק פלט שיחות נכנסות למכשיר סלולארי כלשהו, זאת אפילו הללו יופיעו על גבי הצג כבלתי מזוהות נוכח היות המספר המתקשר "חסום" (עמ' 9 לפרוט'). הוסיף מר טוויד, כי מבין האתרים הסלולאריים דלעיל חלקם אמנם חופפים, וכי במקרה זה האנטנה באמצעותה נערכת בסופו של דבר ההתקשרות הנה "החזקה באותה נקודת זמן" (עמ' 10 לפרוט').

8.         בחקירתו הנגדית העיד חוקר המשטרה רס"ר טרודן דן, כי חרף דברי הנאשם במשטרה כי ביום האירוע התקשר אליו פלוני בשעה חמש לפנות בוקר לצורך מכירת הציוד הגנוב, הרי שלא סבר שיש טעם לאמת טענה זאת מול פלט השיחות הנכנסות למכשיר הטלפון הסלולארי שבבעלותו (בשעה האמורה), שכן בשלב זה כבר ממילא הופרך האליבי שציין. זאת ועוד, מספר הטלפון של אותו פלוני שחייג לנאשם באותה השעה אכן היה ידוע (מפי הנאשם), אך משחייגו אליו והזדהו כמשטרה, ניתק הוא את השיחה. לשאלת בית המשפט, מדוע לא חקרה המשטרה מיהו הבעלים של אותו מספר טלפון שמסר הנאשם, השיב רס"ר טרודן במישרין כי "לא נבדק הדבר" (עמ' 12 לפרוט').

ראיות ההגנה

9.         במסגרת פרשת ההגנה העיד הנאשםלבדו, לא טרם הוסברו לו זכויותיו בדין. הנאשם העיד, כי במועד דנן, בשעה חמש לפנות בוקר, התקשר אליו אדם בשם מוחמד עטייה יאטאווי, שהודיע לו כי תוך כמחצית השעה יתייצב מול ביתו. המדובר באדם המוכר לנאשם מן השכונה בה דרו השניים, כמו גם מעסקאות קודמות דומות בגדרן מכר לו אותו מוחמד ציוד (עמ' 15 לפרוט'). כך נערכה לה עסקה לילית, במהלכה שילם הנאשם למוחמד סך של 18,000 ש"ח תמורת הציוד, שרק לימים נתגלה לו כגנוב (עמ' 13 לפרוט'). הנאשם הוסיף והעיד כי בכל השעות נשוא הפרשה שהה בביתו שבראס אל עמוד, וכי במהלכן שוחח עם ארוסתו מספר פעמים (עמ' 14 לפרוט'). במהלך עדותו נשאל הנאשם אודות תהיות העולות מגרסתו בעת בחינתה מול ראיות נוספות, ובין שאר, ביחס למהות העסקה שרקם עם מוחמד באישון ליל ודחיפותה (עמ' 17 לפרוט'), כמו גם באשר לתדירות ולהיקף שיחות הטלפון שנערכו בין מכשיר הטלפון הסלולארי שברשותו לבין זה של אביו, זאת - בטווח הזמן ובסמוך למקום בו בוצע השוד (עמ' 19-21 לפרוט'). באשר למהות השיחות הללו העיד הנאשם, כי הללו נבעו מריב שנתגלע בינו לבין ארוסתו, בעודו שוהה בביתו. כאמור בראשית דבריי, הנאשם הרחיק עצמו מזירת העבירה, זאת, כפי שיובהר להלן, עד שלב הסיכומים.

יריעת המחלוקת      

10.       בא כוחו של הנאשם הצהיר לפרוטוקול, כי ניתן לצמצם את רשימת הפלוגתאות בתיק לכלל שאלה מרכזית אחת, היא זהות המבצע של השוד נשוא כתב האישום (עמ' 21 לפרוט'). במהלך שמיעת הסיכומים מטעם בא כוח הנאשם, עתר הלה לדחיית הדיון לשם הערכת מצבו של הנאשם באספקלריה רחבה ככל שניתן, בהתאם לחומר הראיות בתיק. כך אירע, שבישיבת בית המשפט מיום 3.10.06, וחלף השלמת הסיכומים מטעמו, הצהיר בא כוח הנאשם כלהלן: